הרחקת מועד הבחירות קונה זמן יקר לאופוזיציה
הזמן שנתניהו קנה כדי להבטיח את המשך שלטונו הוא גם הזמן בו האופוזיציה יכולה להתעשת ממחדליה שלה. כניסת סער לממשלה מעניקה שהות לבחון מדוע האופוזיציה כשלה עד עתה בהפלת הממשלה
הזמן שנתניהו קנה כדי להבטיח את המשך שלטונו הוא גם הזמן בו האופוזיציה יכולה להתעשת ממחדליה שלה. כניסת סער לממשלה מעניקה שהות לבחון מדוע האופוזיציה כשלה עד עתה בהפלת הממשלה
במשך חודשים סער נקב במחיר גבוה, תיק הביטחון, כדי להגיע למעמד לחיצת הידיים עם רה"מ. אך חשיפת המגעים וההישגים בצפון הובילו לירידה במניה. חרף המילים הממלכתיות, ברור שההחלטה נובעת מאינטרסים פוליטיים צרים: האחד רוצה לרצות את החרדים והשני צריך מפלט מאחוז החסימה
מול ישראל ניצבת סכנה ברורה ומיידית של עיצומים ואמברגו ביטחוני, בתקופה בה צרכיה הביטחוניים המיידיים וארוכי הטווח רק הולכים וגדלים, והצורך בהשלמתם הוא אקוטי ואף קיומי. מה אפשר לעשות?
פעם אפשר היה לחשוב שהרבנות מיותרת אבל לא מזיקה. השנים האחרונות, יחד עם הליך הבחירות הפוליטי עד עליבות, מעידים שהיא אבן נגף שמוציאה שם רע לתורה וליהדות בישראל
הקלישאה על האבות הרבים להצלחה קמה לתחייה לנגד עינינו בשנייה שבה מת גדול שונאי ישראל בדורנו. אז למי מגיע הקרדיט? התשובה: למי שהיה משלם את מחיר הכישלון. הנה ניסיון להכריע בוויכוח שמתנהל בצמרת הישראלית
שלושה מועמדים לתפקיד הרב הרא��י הספרדי ולא פחות מחמישה מועמדים לתפקיד הרב הראשי האשכנזי, מתחרים על התואר הנכסף. אבל האמת? אמון הציבור במוסד מצוי בשפל - אחרי שנעשה כל מאמץ להפוך אותו ללא רלוונטי. כעת, התהייה המרכזית היא איזה מועמד יגרום הכי פחות נזק
בנאומו באו"ם, שניה לפני חיסול נסראללה, אמר נתניהו שהשבת החטופים היא מטרה מקודשת. אלא שעד עכשיו, הוא עשה הכל - כדי שלא תצא לפועל. אבא אהוב שלי, מי היה מאמין שנספור יותר מ-50 שבתות שבהן המשפחה שלנו קרועה ושבורה? לא נפסיק להיאבק לשובך
טייסינו הביאו הישג מרשים בביירות, אבל זה רגע שכולו חריגה מהתפיסה הביטחונית הכושלת שעיצבה את חיינו עד כה. במשך שנים, הצליחו נסראללה וחבורתו להרתיע את ישראל ולהביאה לתבוסתנות מוחלטת, שהגיעה לשיא בימי נתניהו-כוכבי. אין כאן סיבה לחגיגה, אלא לחשבון נפש עמוק
באיחור של 18 שנה, פגש אתמול נסראללה את מותו. במשך יותר משני עשורים הוא טרלל והטיל את אימתו על מדינה שלמה, והצליח לבנות מאזן אימה מול המעצמה האזורית החזקה ביותר. אמש, באקט של נקמה צודקת, הוא נמחץ תחת עשרות טונות של פצצות, בידי חיל האוויר היעיל בעולם
מתחת לרדאר, חמקה לכולנו ההתפרצות של חיילי צה"ל למשרדי אל-ג'זירה ברמאללה עם צו סגירה. מדובר באירוע שהוא מופת של טמטום ואטימות, ממש כמו השר שחולל אותו, שהרי אל-ג'זירה היא רק הסימפטום, והפולשים רצו לסגור משהו אחר לגמרי. לא מאמינים? הגימטריה של קרעי תוכיח
זו הייתה השנה המחרידה בתולדותינו ושום דבר לא נגמר כשראש הממשלה וחבורת הגמדים הפירומנים שמקיפה אותו ממשיכים לנהל את העניינים. לזרוק ביצים על אבא של חיילת חטופה זה הכי רחוק מההדר הז'בוטינסקאי - ועדיין
הזגזוג הפוליטי-מדיני של ראש הממשלה בדרכו לאו"ם הוא דפוס פעולה קלאסי של האיש שתמיד מתמרן קצר. גם הפעם, הוא נתן אור ירוק לאמריקאים, אבל ברגע שסמוטריץ' ובן גביר נדרכו - הוא התקפל. עכשיו, הוא סופר את הימים לממשל ביידן - ומחזיק אצבעות שטראמפ ייבחר
"המהלך הגאוני" שרקם שר המשפטים כדי לעכב את מינוי עמית לנשיא העליון התפוצץ לו בפנים תוך כדי שהוא משקר את עצמו לדעת. בקרב על הנשיאות הוא יפסיד, אבל לוין מחזיק בכוח בנוגע למינוי שופטים חסרים. מילא שטובת המדינה לא מעניינת אותו, מדהים שהוא מתעקש לסיים כלוזר
ישראל ניצבת בפני הסכם רע, בדמות הפסקת אש שעלולה להיכפות עליה על ידי הקהילה הבינלאומית - וראש הממשלה שלה מחמיץ במודע הזדמנות ההיסטורית להכרעה בצפון
ב-2006, כשחיפה היתה בטווח הרקטות, לקחתי את הילדים לסבתא דיצה בניר עוז. היום אין לנו את ניר עוז, ורק בזכות עסקה אמי שבה מעזה. אי אפשר להפריד בין הצפון לדרום, ואי אפשר להמשיך להפקיר את התושבים ואת החטופים | בתה של דיצה הימן, ששוחררה מהשבי בעסקה, בטור מיוחד
רה"מ לא עשה בשנה האחרונה שום דבר ממה שהיה אמור לעשות כמנהיג: לא לקח אחריות, לא החזיר חטופים ולא איחד את העם. אבל כפוליטיקאי - הוא עשה את מה שהיה אמור - לבצר את שלטונו ולשחק על זמן. לאופוזיציה, מנגד, היה תפקיד אחד: להפיל אותו, והמחדל הפוליטי כולו על יריביו
ההכלה של ישראל את הירי למרכז הארץ מחזירה אותנו למלכוד שבו נמצאת מדינה שרוצה להשתייך למערב הנאור, אבל נמצאת ברחוב הכי אלים של הרובע המוסלמי. התוצא היא פער מתסכל בין הציפיות של עם ישראל, לבין מה שממשלת ישראל מוכנה לתת לו
אחרי שנגמרות כל הפרשנויות ולקראת מה שנראה כישורת האחרונה של מלחמה שאורכת כבר שנה, מתברר הפער האמיתי בין ישראל לאויביה ומתגלה הנשק הכי חזק שלנו, הדמוקרטיה. בזכותה אנו מנהלים מלחמה עם שני אויבים שיכולים להתייעץ בעיקר עם דמותם במראה
לא צריך להסביר לי מי האויב וכמה הוא אכזר. אבל לא סינוואר הוא המנהיג שלי אלא נתניהו, והממשלה שאמורה לדאוג לי לא יושבת בטהרן אלא בירושלים. רוצים מחאה תפורה אישית לפי הזמנה? כשהכל מתפרק מסביב, אין לכם פריבילגיה כזו. שימו את הפרינציפים בצד - וצאו מהבית
הסופר, האינטלקטואל והעיתונאי הלבנוני הלך לעולמו בתחילת השבוע. כחברו של מחמוד דרוויש ואחד הדוברים הרהוטים ביותר של הפלסטיניות, ח'ורי היטיב לדובב את כאב הנכבה ולתאר את עוולותיה, אך לא חסך גם בביקורת עצמית. הספד לענק ספרותי של העולם הערבי
הביפרים המתפוצצים בלבנון שיבשו את לוחות הזמנים בלשכת רה"מ והכניסו את תוכניות ההחלפה של שר הביטחון להקפאה. בסביבת נתניהו מאמינים שתפסו שתי ציפורים במכה אחת; גלנט יוחלש וייאלץ להתיישר מהקו הלעומתי ולסער אפשר יהיה לנסות להוריד מחיר. ואיפה ראש האופוזיציה?
כמו בימי הביניים החשוכים בספרד, בהם המלך נהג לעקוף את החוק הכתוב באמצעות צווים שרירותיים, גם בימינו בג"ץ מחייב את שר המשפטים לכנס את הוועדה שתמנה נשיא לבית המשפט העליון. כך מתערערת יציבותו של החוק ושלטונו
אחרי המבצע - החליט מי שהחליט להצטנף בבור בקריה בהמתנה לתגובה. כמה לא מפתיע שמכונת הרעל הביביסטית מיהרה להאשים את הרמטכ"ל ושר הביטחון בכך שמנעו מתקפה כוללת. זו אותה מכונה שמריעה לחיל האוויר וזרועות הביטחון ומטנפת את ה��פלניסטים, בלי להבין שמדובר באותם אנשים
נתניהו חייב ללכת הביתה ויפה שעה אחת קודם. כל יום שעובר הורג את החטופים והורס את המדינה. אם העם לא יקום ויתעשת, הוא יהיה ראוי למנהיגות המסוכנת העומדת בראשו
לגדעון סער, שעשוי להיות שר הביטחון הבא, יהיה קל להתמודד עם הטענות על ישיבה עם נתניהו ועסקת חטופים. אבל יש לו שני מבחנים: התניית כניסתו לממשלה בהסכמות על מינוי שופטים לעליון והקמת ועדת חקירה ממלכתית לאלתר. אם ייכשל - ייזכר כאחד הפוליטיקאים המבישים שהיו כאן
ההיסטוריה תקבע בעתיד מה היה נכון לעשות עכשיו: לתת לחיזבאללה להתבשל בדמו או להנחית עליו את מכת החסד. אך למרבה הפרדוקס, סער יהיה הראשון שיריח את דמו הפוליטי במים
אחרי שנזנח לטובת טכנולוגיות חדשות יותר, מכשיר הקשר הקטן שהיה נחלתם של חובשים, שוטרים ועיתונאים חזר אתמול לחיינו. מה שהיה בזמנו סמל סטטוס לאנשי מקצוע, שהקנה הילה של חשיבות לבעליו - התברר כאמצעי התקשורת של גוף הטרור שמעסיק אותנו מד�� יום
מדינת ישראל תקועה בפער בין היכולות הצבאיות המופלאות שלה לבין חוסר יכולת מדהים לא פחות לקבל החלטות חשובות. המבצע בלבנון נראה כלקוח מסרטי ג'יימס בונד, אבל האסטרטגיה שהוציאה אותו לפועל מתאימה יותר לגבעת חלפון
גדעון סער כיהן כשר המשפטים בממשלת בנט-לפיד, ויזם בהיותו ח"כ תיקון לחוק שקבע ששופט לבית המשפט העליון יבחר ברוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים. אם ייכנס לממשלה כיצד כניסתו תשפיע על מערכת המשפט? האם יצליח להגיע להסכמות עם השר לוין?
העובדה שמר "אסור לדבר על כלום כי עכשיו מלחמה", מעלה בדעתו להחליף את שר הבטחון בעיצומה של המערכה - בלתי נתפסת, אך טיפוסית למנהיג. השאלה היא מדוע סער, שנשאר מחוץ לממשלה הקודמת ויודע עם מי הוא מתעסק, נופל בתרמית. התשובה לא מחמיאה לו, או לנו