וחטנג גורגסלי – הבדלי גרסאות

וחטנג גורגסלי
ვახტანგ გორგასალი
	וחטנג הראשון גורגסלי
לידה	440; גאורגיה
פטירה	502 (בגיל 62 בערך); אוּגַ'רְמָה, גאורגיה
שם מלא	וחטנג הראשון מלך איבריה
שם לידה	ვახტანგ
מדינה	ממלכת איבריה
מקום קבורה	קתדרלת סווטיצחובלי
בת זוג	באלנדוחט הפרסית (אנ') ; אלנה מבזנטיון
שושלת צ'וסרויד (אנ')
תואר	מלך ממלכת איבריה
כינוי	וחטנג גורגסלי
אב	מיתרידטס החמישי (אנ')
אם	סגדוחט (אנ'), ביתו של ברזבוד (אנ')
צאצאים	דאצ'י, מלך איבריה
	452–502; (כ־50 שנה)
	→ מיתרידטס החמישי (אנ') דאצ'י ←

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־10:22, 10 ביולי 2024

וחטנג גוֹרגַסַלי (בגאורגית: ვახტანგ გორგასალი‏) (443 או 439-502 או 522) נקרא גם וחטנג הראשון מלך איבריה משושלת צ'וסרויד (אנ'), היה מלך איבריה, הידוע במקור ככארתלי (מזרח גאורגיה) במחצית השנייה של המאה ה-5 והראשונה של המאה ה-6.

וחטנג כרת ברית כושלת עם האימפריה הביזנטית, למאבק ממושך נגד ההגמוניה הפרסית הסאסאנית (אנ'), שהסתיים בתבוסה של וחטנג ובהחלשת ממלכת איבריה. המסורת מייחסת לו גם ארגון מחדש של הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית וייסוד טביליסי, בירתה המודרנית של גאורגיה.Rapp, Stephen H. (אנ') (2003), Studies in Medieval Georgian Historiography: Early Texts And Eurasian Contexts, p. 320. Peeters Publishers (אנ'), מסת"ב 90-429-1318-5
שגיאות פרמטריות בתבנית:ULI
פרמטרים [ כיוון, שם ] לא מופיעים בהגדרת התבנית (הספר בקטלוג ULI)

קיימת בעייתיות בקביעת תקופת שלטונו של וחטנג. על פי איוונה ג'ווחישווילי (אנ') תקופת שלטונו של וחטנג הייתה בין השנים 449–502 לערך. ואילו על פי סיריל טומנוף (אנ') תקופת שלטונו התקיימה בין התאריכים 447–522 לערך. יתר על כן, טומנוף מזהה את וחטנג עם המלך האיברי גורגניס הידוע מ"מלחמות יוסטיניאנוס" של פרוקופיוס.^[1]

וחטנג הוא נושא של ויטה^[2] מהמאה ה-8 או ה-11 המיוחסת לג'וּאַנְשֶׁר ג'וּאַנְשֶׁרִיאנִיּ (אנ'), המשלבת היסטוריה ואגדה לנרטיב אפי, המאדיר את האישיות והביוגרפיה של וחטנג. יצירה ספרותית זו הייתה מקור עיקרי לדימוי של וחטנג כמלך-לוחם ומדינאי, שנשמר בזיכרון הפופולרי עד היום.

כבר בימי הביניים היה וחטנג אחד מהדמויות הפופולריות בהיסטוריה של גאורגיה.^[3] הוא הוכרז כקדוש על ידי הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית^[4] בתואר המרטיר הגדול הקדוש המלך וחטנג^[5]. ויום הזיכרון שלו נקבע ל-13 דצמבר.^[4]

שם

על פי 'תולדות המלך וחטנג גורגסלי' (ג'וּאַנְשֶׁר ג'וּאַנְשֶׁרִיאנִיּ (אנ')), למלך ניתן בלידתו את השם הפרסי ואראז חוסרוטנג^[6], שהפך בגאורגית לוחטנג או וכטנג.^[7] ייתכן שהשם אכן נגזר מפרסית warx-tang ( vahrka-tanū ) - "גוף זאב", השתקפות אפשרית של פולחן הזאבים בגאורגיה העתיקה.^[8] החל מסוף המאה ה-13, נסיכים ומלכים גאורגים רבים נקראו בשם וחטנג.^[9] טומנוף מציין שלשם וחטנג אין מקבילה קלאסית ומסיק שציון העובדה כי הכינוי של המלך - גוֹרגַסַל ניתן לווחטנג בגלל האופן בו חבש וחטנג את הקסדה. מסקנתו נובעת מהיסטוריון הרומי פרוקופיוס מהמאה ה-6 שזיהה את וחטנג כגורגנס (Γουργένης, אביו או אחיו של פרניוס מאיבריה (אנ')). זיהויו של טומנוף של וחטנג עם גורגניס לא התקבל באופן גורף.^[10]

תחילת שלטונו

בנוסף לחיבור 'תולדות המלך וחטנג גורגסלי', המקורות הגאורגים מימי הביניים מזכירות את וחטנג רק בקצרה, אך עם כבוד שניתן רק לעתים רחוקות למלכים הגאורגים שקדמו לבגרטים.^[11] על אף אופיו האפי האגדי למחצה, החיבור מספק פרטים חשובים רבים, אותם ניתן לשלב עם המקורות הקרובים יותר לתקופה המדוברת, כגון לזרוס פרפצי (אנ') ופרוקופיוס.^[1]

בחיבור, נכתב כי וחטנג ירש את אביו, מירדט החמישי (אנ') בגיל 7. אמו, סגדוחט (אנ'), פרסיה שהתנצרה, ביתו של ברזבוד (אנ') קיבלה על עצמה את השלטון כעוצרת עקב גילו הצעיר. ברזבוד היה זורואסטריסטי מבחינה דתית ותמך בפוליטיקה פרו-פרסית. הוא היה נגד הנצרות והפגין עוינות כלפי חתנו. אולם מעורבותה של סגדוחט סידרה את ההדורים. לאחר מכן מתאר המחבר את המצב החמור בו הייתה איבריה באותה תקופה, מוטרד ממאמצי הזורואסטריות של הסאסאנים ופשיטה הרסנית של האוסטים מהצפון, זו האחרונה היא התייחסות אפשרית לפלישה של ההונים (שעשויה להיות כללו את האלאנים דרך השערים הכספיים שהוזכרו על ידי פריסקוס . בחיבור נכתב כי בגיל 16, הוביל וחטנג מלחמת תגמול מנצחת נגד ה"אוסטים", זכה אחד לאחד (אנ') נגד הענק של האויב ושחרר את אחותו מירנדוחט מהשבי. בגיל 19 התחתן וחטנג עם באלנדוחט (אנ'), "בתו" של המלך הגדול הורמיזד (כנראה הורמיזד השלישי (אנ') 457–459). עד מהרה, על פי בקשתו של המלך הגדול, השתתף וחטנג במערכה ב"הודו", כנראה במשלחת הכושלת של פרוז נגד ההפתאליטים (אנ') בשנות ה-460, ונגד האימפריה הרומית ב-472, שבה דווח כי וחטנג השתלט על אגריסי (לאזיקה) ואבחזיה.^[12]^[13]

אוטוקפליה גאורגית

כשווחטנג חזר לאיבריה, הוא נקט בשור�� של צעדים שמטרתם לחזק את סמכויות המלך. הפלישות הפרסיות לממלכה הובילו את וחטנג לאוריינטציה פוליטית של התקרבות לממשלת רומא. הוא התחתן עם הלנה, "בת" (אולי קרובת משפחה מסוג אחר) של הקיסר זנון, וקיבל אישור מקונסטנטינופול לקדם את ראש כנסיית איבריה, הבישוף של מצחתה (גאו'), לדרגת קתוליקוס, שהפך את מעמדה של הכנסייה בממלכה לאוטוקפליה. הוא שלח את הבישוף, יחד עם שנים עשר בישופים ממונים חדשים, בכדי שיקודשו באנטיוכיה. הארגון מחדש לא עבר בצורה חלקה והמלך נאלץ להתגבר על התנגדות, במיוחד בדמותו של מיכאל, הבישוף המודח של מצחתה. על פי ג'ווחישווילי, הקונפליקט היה על רקע הבדלי הדוקטרינות בין המונופיזיטיזם של וחטנג והדיופיזיטיות של מיכאל, הנחה שנתמכת על ידי טומנוף (אנ'), שמציין, כי השינוי של הפרלט (אנ') ^[14] וכפיפותו לאנטיוכיה יכולים "רק לרמוז על קבלת נוסח האמונה של זנון" - ההנוטיקון המונופיזיטי^[15] של 482. מצד שני, על פי היסטוריון גאורגי אחר, סימון ג'נשיה (אנ'), וחטנג נטה לכיוון דיופיזיטי בעוד שמיכאל דבק במונופיזיטיזם.^[13]

מלחמה כנגד הפרסים

כחלק מהתמיכה במדיניות הפרו-רומית, הרחיק וחטנג עוד יותר את האצילים שלו, שביקשו תמיכה פרסית כנגד הפלישות של המלך לאוטונומיה שלהם. בשנת 482, ביצע מרד כנגד השלטון הפרסי (גאו'). הוא הרג את הווסאל המשפיע ביותר שלו, וַרְכְּסָן (אנ'), הפיטיאשח (אנ') של גוראק (אנ') מארמניה, שהמיר את דתו לזורואסטריות ובעל ההשפעה הפרסית הרבה ביותר בקווקז, שהוציא להורג את אשתו הנוצרית, שושניק, בתו של הנסיך הממיקוניאני (אנ') הארמני ורטנן השני וגיבור של היצירה הקדומה ביותר ששרדה בספרות הגאורגית - מות הקדושים של שושניק הקדושה (אנ'). על ידי מעשה זה, וחטנג הציב את עצמו בעימות גלוי עם השליט הפיאודלי הפרסי שלו. וחטנג קרא לנסיכים הארמנים ולהונים לשתף פעולה. לאחר היסוס, הארמנים תחת אחיינו של ורדאן, ואהן הראשון ממיקוניאן (אנ'), חברו לווחטנג. בעלות הברית הוכרעו ואיבריה נהרסה על ידי משלחות עונשין פרסיות בשנים 483 ו-484, מה שאילץ את וחטנג לברוח ללאזיקה (מערב גאורגיה המודרנית) שהייתה בבשליטת הרומאים. לאחר מותו של פרוז במלחמה נגד ההפתאליטים (אנ') ב-484, יורשו באלאש (אנ') השיב את השלום בקווקז. וחטנג הצליח להחזיר את שלטונו באיבריה, אך לא בגד בקו הפרו-רומי שלו.^[13]

לאחר ששנות השלום בין פרס לרומא קרס, ציווה קבאד הראשון, מלך האימפריה הסאסאנית על וחטנג להצטרף למערכה חדשה נגד רומא כווסאל. וחטנג סירב, וגרם לפלישה פרסית לממלכתו. אז בערך בגיל 60, הוא נאלץ לבלות את שנות חייו האחרונות במלחמה ובגלות, פניותיו לסיוע רומאי לא נשאו פרי. הכרונולוגיה של תקופה זו מבולבלת, אבל עד שנת 518 מונה לאיבריה משנה למלך פרסי בעיירה האיברית טביליסי, שנוסדה - על פי המסורת הגאורגית - על ידי וחטנג ויועדה לבירה העתידית של הממלכה. לפי החיבור 'תולדות המלך וחטנג גורגסלי', ברשומות הגאורגיות, וחטנג מת כשהוא נלחם בצבא פולש פרסי בידי עבדו העריק שירה בו דרך פגם בבית השחי בשריון שלו. המלך הפצוע הועבר לטירתו באוּגַ'רְמָה (אנ') שם הוא מת ונקבר בסווטיצחובלי. ג'אוואחישווילי (אנ') קבע את תאריך מותו של וחטנג לשנת 502 לערך. אם זיהויו של טומנוף של גורגניס של פרוקופיוס לגבי וחטנג נכון, ייתכן שהמלך סיים את שלטונו בשנת 522 בכך שמצא מקלט בלאזיקה, ויתכן ששם נפטר בערך באותו זמן. לבני משפחתו של גורגניס (וחטנג גורגסלי) - פרניוס האיברי (אנ'), פכוריוס האיברי (אנ') ופאזאס האיברי (אנ') - היו קריירות בצבא הרומי.^[1]^[16]

משפחה

לפי החיבור 'תולדות המלך וחטנג גורגסלי', ברשומות הגאורגיות, וחטנג הותיר אחריו שלושה בנים. דאצ'י, בנו הבכור של וחטנג מנישואיו הראשונים לנסיכה הפרסית באלנדוחט (אנ') (שמתה בלידה), ירש אותו כמלך איבריה ונאלץ לחסות תחת העול פרסי. שני בנים צעירים יותר מנישואיו השניים של וחטנג לאלנה הרומית - ליאון ומיהרדת - קיבלו את המחוזות הדרום-מערביים של איבריה, קלארג'תי (אנ') וג'אוואחתי. צאצאיו של ליאון משושלת גּוּאָרָמִיאָנִי (אנ') הלכו בעקבות המסורת המשפחתית שצידדה באוריינטציה פרו-רומית. שני שושלות הללו שרדו באיבריה עד המאה ה-8, עד שהוחלפו על ידי בני דודיהם הנמרצים ממשפחת בגרט.^[17] טומנוף הסיק ש-'סמאנזוס', שם של ה"מלך" האיברי שנמצא ברשימת השליטים של יואנס מלאלס בני זמנו של יוסטיניאנוס ודווח על ידי תאופנס המוודה וגאורגיוס קדרנוס שביקרו בקונסטנטינופול בשנת 535, עשוי היה להיות השחתה של מילים. כלומר "אחיו של דאצ'י" ולכן מתייחס אולי למיהרדת. ^[18]

צוואתו של וחטנג

לפני מותו, השאיר המלך הפצוע צוואה לבנו דאצ'י ולגאורגים:

მე ესე რა წარვალ წინაშე ღმრთისა ჩემისა, და ვმადლობ სახელსა მისსა, რამეთუ არა დამაკლო [or: დამარხო] გამორჩეულთა წმიდათა მისთა. აწ გამცნებ თქუენ, რათა მტკიცედ სარწმუნოებასა ზედა სდგეთ და ეძიებდეთ ქრისტესთჳს სიკუდილსა სახელსა მისსა ზედა, რათა წარუვალი დიდება მოიგოთ.

ואני בדרכי לאלוהי, מודה אני לשמו, כי לא החסיר (או: 'חסך') ממני את ברכותיו הנבחרות. עכשיו אני מפציר בכם, שתעמדו איתנים באמונתכם ותחפשו למות למען המשיח ושמו, כדי שתזכו בתהילה נצחית!

— ג'וּנאשֵר ג'וּנאשֵריאני (אנ'), תולדות המלך וחטנג גורגסלי (רו') מתוך הרשומות הגאורגיות, (בגאורגית)

הוא גם קרא לגאורגים לא לנטוש את הקשרים עם האימפריה הביזנטית:

მე ჴორციელებრითა დიდებითა გადიდენ თქუენ ნათესავთა ჩემთა. და სახლსა ჩუენსა ნუ შეურაცხჰყოფთ, და სიყუარულსა ბერძენთასა ნუ დაუტეობთ.

אני בשרי ותהילתי מאדיר אתכם ובני דורי; אל תטילו חרפה על ביתנו אל תינטשו את אהבת היוונים.

— ג'וּנאשֵר ג'וּנאשֵריאני (אנ'), תולדות המלך וחטנג גורגסלי (רו') מתוך הרשומות הגאורגיות, (בגאורגית)

מורשת

וחטנג נכנס לפנתיאון גיבורי ההיסטוריה של גאורגיה כבר בימי הביניים. מקור מלכותי של הבגרטים הגאורגים נודעה בשם "גורגסליאני", כלומר "של גורגסלי". הוא דומה במידת מה לדגם הקדום ביותר של דגל חמשת הצלבים הגאורגי. בזיכרון הפופולרי, דמותו קיבלה חזות אגדית ורומנטית. וחטנג הוא נושא למספר שירים ואגדות עממיות, המשבחות את גדולתו הבלתי הנתפסת של המלך, כוחו הפיזי העצום, אומץ ליבו והדבקות בנצרות.^[19]

לווחטנג יוחסו בניית מספר ערים, טירות ומנזרים ברחבי גאורגיה, כולל בירת המדינה טביליסי, שבה רחוב וכיכר הנושאים את שמו, ואנדרטה משנת 1967 של הפסל אֶלְגוּגָ'ה אַמָּשׁוּקֵלִי (אנ') בראש צוק ברובע מטחי שבטביליסי. האגדה מספרת שבאותה תקופה שטחה הנוכחי של טביליסי היה מכוסה יערות. כשהמלך וחטנג יצא לציד פסיונים ביער, הבז שלו רדף אחרי פסיון (אנ') (ממשפחת הפסיוניים). הבז פגע בפסיון ושניהם נפלו למעיין מים חמים ומתו. שהגיעו הציידים היו שתי הציפורים מבושלות. המלך וחטנג התלהב כל כך מן המעיינות החמים עד כי שכח את אובדן הבז, והחליט לגדוע את היער ולבנות עיר באותו המקום. מאז קרא למקום תבּיליסי מהמילה "תבּילי" (თბილი). שפירושה בגאורגית "חמים" (warm) ומכאן "תבּיליסי" - "מקום חמים". (לפי המקובל בעברית טביליסי). והעתיק את בירת ממלכתו ממצחתה לטביליסי.^[20]

וחטנג הוכרז כקדוש על ידי הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית. יום הזיכרון שלו הוא ה-13 בדצמבר. בתחילת שנות ה-90 נבנתה כנסייה לכבודו בעיר רוסתווי.

עיטור וחטנג גורגסלי (גאו'), שנוסד בשנת 1992, הוא אחד העיטורים הצבאיים הגבוהים ביותר בגאורגיה (אנ').

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וחטנג גורגסלי בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ סיריל טומנוף (אנ') (1963). ‏ Studies in Christian Caucasian History,‏ pp. 368–9. ‏ Georgetown University Press (אנ')
^ ויטה או חיי קדושים - סוגה ספרותית מימי הביניים המתארת חיי קדושים (שנקראה בימי הביניים הגיוגרפיה של קדושים). התחילית של חיבור כזה מתחיל במילה Vita שמשמעותה ביוגרפיה בלטינית.
^ Rapp (2003), passim.
^ ¹ ² Machitadze, Archpriest Zakaria (2006), "The Holy King Vakhtang Gorgasali (†502)", in The Lives of the Georgian Saints (אורכב 14.06.2008 בארכיון Wayback Machine). Pravoslavie.Ru. Retrieved on April 19, 2009.
^ בגאורגית: წმინდა დიდმოწამე მეფე ვახტანგი
^ בפרסית: ورازخسروتنگ
^ Thomson, Robert W. (1996), Rewriting Caucasian History, p. 156. Oxford University Press, מסת"ב 0-19-826373-2
^ תַּמָּזּ גַּמְּקֶרלִידְזֶה (אנ'); ויאצ'סלב איבנוב (אנ'); ורנר וינטר (אנ') (תרגום ע"י: ג'והנה ניקולס (אנ'); 1995), Indo-European and the Indo-Europeans: a reconstruction and historical analysis of a proto-language and a proto-culture, עמ. 416. M. de Gruyter, מסת"ב 3-11-009646-3 (הספר בקטלוג ULI) (הספר בקטלוג ULI)
^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Rapp2
^ Greatrex, Geoffrey (1998), Rome and Persia at war, 502–532, p. 129. Francis Cairns, מסת"ב 0-905205-93-6
^ Rapp (2003), passim.
^ Thomson, Robert W. (1996), Rewriting Caucasian History, pp. 153–251. Oxford University Press, מסת"ב 0-19-826373-2
^ ¹ ² ³ מרים לורתכיפאנידזה (אנ') דוד מוסחלישווילי (אנ'), Очерки истории Грузии (מסות על תולדות גאורגיה) В восьми томах: Том II, טביליסי, בהוצאת Мецниереба,‏ 1988, (ברוסית)
^ פרלט הוא חבר בכיר בממסד הדתי הנוצרי, כגון קרדינל, אב מנזר או בישוף, שיש לו סמכות על אנשי דת בדרג נמוך יותר. גם לנצרות הקתולית וגם לנצרות הפרוטסטנטית יש פרלטים בשורותיהן.
^ ההנוטיקון (אנ') היה מסמך כריסטולוגי שהוציא הקיסר הביזנטי זנון בשנת 482, בניסיון לא מוצלח ליישב את המחלוקות בין תומכי ועידת כלקדון לבין מתנגדי המועצה (נוצרים לא-כלקדונים (אנ')). אחריו הגיע הפילוג האקסיאני (אנ') (פילוג כנסיות מזרח ומערב, 484-519).
^ על פי פרוקופיוס המלך האיברי גורגניס (וחטנג גורגסלי) ערק לרומאים בשלב מסוים בתקופת שלטונו של יוסטיניוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, אך הובס על ידי הפרסים ונאלץ לברוח לשטח הרומאי. ג'ורג' רולינסון, The Seven Great Monarchies
^ Toumanoff, Cyril (1963). Studies in Christian Caucasian History, pp. 368–9. Georgetown University Press.
^ John Robert Martindale (אנ') (1992), The Prosopography of the Later Roman Empire (אנ'), p. 1109. הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', מסת"ב 0-521-07233-6
^ גיווי צוּלַאְיָה (רו'), (תרגום לרוסית, 1986), ג'וּנאשֵר ג'וּנאשֵריאני (אנ'). «Жизнь Вахтанга Горгасала» ("תולדות המלך וחטנג גורגסלי"). טביליסי: הוצאת מֶצְנִיאֵרוֹבָּה (גאו'), בלקסיקון הביוגרפי של גאורגיה (גאו') גרסה מקוונת, (ברוסית)
^ Constantine B. Lerner, "The 'River of Paradaise' and the Legend about the City of Tbilisi: A Literary Source of the Legend," Folklore 16 (November 2001): 72–77

[סיריל-1] ¹ ² ³ סיריל טומנוף (אנ') (1963). ‏ Studies in Christian Caucasian History,‏ pp. 368–9. ‏ Georgetown University Press (אנ')

[2] ויטה או חיי קדושים - סוגה ספרותית מימי הביניים המתארת חיי קדושים (שנקראה בימי הביניים הגיוגרפיה של קדושים). התחילית של חיבור כזה מתחיל במילה Vita שמשמעותה ביוגרפיה בלטינית.

[rapp-pass22-3] Rapp (2003), passim.

[pravo22-4] ¹ ² Machitadze, Archpriest Zakaria (2006), "The Holy King Vakhtang Gorgasali (†502)", in The Lives of the Georgian Saints (אורכב 14.06.2008 בארכיון Wayback Machine). Pravoslavie.Ru. Retrieved on April 19, 2009.

[5] בגאורגית: წმინდა დიდმოწამე მეფე ვახტანგი

[6] בפרסית: ورازخسروتنگ

[Thomson2-7] Thomson, Robert W. (1996), Rewriting Caucasian History, p. 156. Oxford University Press, מסת"ב 0-19-826373-2

[8] תַּמָּזּ גַּמְּקֶרלִידְזֶה (אנ'); ויאצ'סלב איבנוב (אנ'); ורנר וינטר (אנ') (תרגום ע"י: ג'והנה ניקולס (אנ'); 1995), Indo-European and the Indo-Europeans: a reconstruction and historical analysis of a proto-language and a proto-culture, עמ. 416. M. de Gruyter, מסת"ב 3-11-009646-3 (הספר בקטלוג ULI) (הספר בקטלוג ULI)

[Rapp2-9] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Rapp2

[10] Greatrex, Geoffrey (1998), Rome and Persia at war, 502–532, p. 129. Francis Cairns, מסת"ב 0-905205-93-6

[rapp-pass3-11] Rapp (2003), passim.

[Thomson_22-12] Thomson, Robert W. (1996), Rewriting Caucasian History, pp. 153–251. Oxford University Press, מסת"ב 0-19-826373-2

[מרים1-13] ¹ ² ³ מרים לורתכיפאנידזה (אנ') דוד מוסחלישווילי (אנ'), Очерки истории Грузии (מסות על תולדות גאורגיה) В восьми томах: Том II, טביליסי, בהוצאת Мецниереба,‏ 1988, (ברוסית)

[14] פרלט הוא חבר בכיר בממסד הדתי הנוצרי, כגון קרדינל, אב מנזר או בישוף, שיש לו סמכות על אנשי דת בדרג נמוך יותר. גם לנצרות הקתולית וגם לנצרות הפרוטסטנטית יש פרלטים בשורותיהן.

[15] ההנוטיקון (אנ') היה מסמך כריסטולוגי שהוציא הקיסר הביזנטי זנון בשנת 482, בניסיון לא מוצלח ליישב את המחלוקות בין תומכי ועידת כלקדון לבין מתנגדי המועצה (נוצרים לא-כלקדונים (אנ')). אחריו הגיע הפילוג האקסיאני (אנ') (פילוג כנסיות מזרח ומערב, 484-519).

[16] על פי פרוקופיוס המלך האיברי גורגניס (וחטנג גורגסלי) ערק לרומאים בשלב מסוים בתקופת שלטונו של יוסטיניוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, אך הובס על ידי הפרסים ונאלץ לברוח לשטח הרומאי. ג'ורג' רולינסון, The Seven Great Monarchies

[Toumanoff-17] Toumanoff, Cyril (1963). Studies in Christian Caucasian History, pp. 368–9. Georgetown University Press.

[18] John Robert Martindale (אנ') (1992), The Prosopography of the Later Roman Empire (אנ'), p. 1109. הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', מסת"ב 0-521-07233-6

[19] גיווי צוּלַאְיָה (רו'), (תרגום לרוסית, 1986), ג'וּנאשֵר ג'וּנאשֵריאני (אנ'). «Жизнь Вахтанга Горгасала» ("תולדות המלך וחטנג גורגסלי"). טביליסי: הוצאת מֶצְנִיאֵרוֹבָּה (גאו'), בלקסיקון הביוגרפי של גאורגיה (גאו') גרסה מקוונת, (ברוסית)

[20] Constantine B. Lerner, "The 'River of Paradaise' and the Legend about the City of Tbilisi: A Literary Source of the Legend," Folklore 16 (November 2001): 72–77

[1]

@@ שורה 35: / שורה 35: @@
 }}'''וחטנג גוֹרגַסַלי''' (ב[[גאורגית]]: '''ვახტანგ გორგასალი'''‏) ([[443]] או [[439]]-[[502]] או [[522]]) נקרא גם '''וחטנג הראשון מלך איבריה''' משושלת צ'וסרויד {{אנ|Chosroid dynasty}}, היה מלך [[איבריה הקווקזית|איבריה]], הידוע במקור כ[[כארתלי]] ([[מזרח גאורגיה]]) במחצית השנייה של המאה ה-5 והראשונה של המאה ה-6.
-וחטנג כרת ברית כושלת עם [[האימפריה הביזנטית]], למאבק ממושך נגד ה[[הגמוניה]] [[האימפריה הסאסאנית|הפרסית הסאסאנית]] {{אנ|Sasanian dynasty}}, שהסתיים בתבוסה של וחטנג ובהחלשת ממלכת איבריה. המסורת מייחסת לו גם ארגון מחדש של [[הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית]] וייסוד [[טביליסי]], בירתה המודרנית של גאורגיה.<ref name="Rapp2">Rapp, Stephen H. (2003), ''Studies in Medieval Georgian Historiography: Early Texts And Eurasian Contexts'', p. 320. Peeters Publishers, {{מסת"ב|90-429-1318-5}}</ref>
+וחטנג כרת ברית כושלת עם [[האימפריה הביזנטית]], למאבק ממושך נגד ה[[הגמוניה]] [[האימפריה הסאסאנית|הפרסית הסאסאנית]] {{אנ|Sasanian dynasty}}, שהסתיים בתבוסה של וחטנג ובהחלשת ממלכת איבריה. המסורת מייחסת לו גם ארגון מחדש של [[הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית]] וייסוד [[טביליסי]], בירתה המודרנית של גאורגיה.Rapp, Stephen H. (2003), ''Studies in Medieval Georgian Historiography: Early Texts And Eurasian Contexts'', p. 320. Peeters Publishers, {{מסת"ב|90-429-1318-5}}
 קיימת בעייתיות בקביעת תקופת שלטונו של וחטנג. על פי איוונה ג'ווחישווילי {{אנ|Ivane Javakhishvili}} תקופת שלטונו של וחטנג הייתה בין השנים 449–502 לערך. ואילו על פי סיריל טומנוף {{אנ|Cyril Toumanoff}} תקופת שלטונו התקיימה בין התאריכים 447–522 לערך. יתר על כן, טומנוף מזהה את וחטנג עם המלך האיברי גורגניס הידוע מ"מלחמות [[פרוקופיוס|יוסטיניאנוס]]" של [[פרוקופיוס]].{{הערה|סיריל טומנוף {{אנ|Cyril Toumanoff}} (1963). ‏ Studies in Christian Caucasian History,‏ pp. 368–9. ‏ Georgetown University Press {{אנ|Georgetown University Press}}|כיוון=שמאל|שם=סיריל}}
@@ שורה 44: / שורה 44: @@
 == שם ==
-על פי '[[הרשומות הגאורגיות#רשימת החיבורים|תולדות המלך וחטנג גורגסלי]]' (ג'וּאַנְשֶׁר ג'וּאַנְשֶׁרִיאנִיּ {{אנ|Juansher Juansheriani}}), למלך ניתן בלידתו את השם ה[[שפות איראניות|פרסי]] ואראז חוסרוטנג{{הערה|ב[[פרסית]]: ورازخسروتنگ}}, שהפך בגאורגית לוחטנג או וכטנג.<ref name="Thomson2">Thomson, Robert W. (1996), ''Rewriting Caucasian History'', p. 156. [[הוצאת אוניברסיטת אוקספורד|Oxford University Press]], {{מסת"ב|0-19-826373-2}}</ref> ייתכן שהשם אכן נגזר מפרסית ''warx-tang'' ( ''vahrka-tanū'' ) - "גוף זאב", השתקפות אפשרית של פולחן ה[[זאב מצוי|זאבים]] בגאורגיה העתיקה.{{הערה|תַּמָּזּ גַּמְּקֶרלִידְזֶה {{אנ|Tamaz V. Gamkrelidze}}; ויאצ'סלב איבנוב {{אנ|Vyacheslav Ivanov (philologist)}}; ורנר וינטר {{אנ|Werner Winter (linguist)}} (תרגום ע"י: ג'והנה ניקולס {{אנ|Johanna Nichols}}; 1995), '''Indo-European and the Indo-Europeans: a reconstruction and historical analysis of a proto-language and a proto-culture''', עמ. 416. M. de Gruyter, {{מסת"ב|3-11-009646-3}} {{ULI|004009018}} {{ULI|00058134}}}} החל מסוף המאה ה-13, נסיכים ומלכים גאורגים רבים נקראו בשם וחטנג.<ref name="Rapp3">Rapp, Stephen H. (2003), ''Studies in Medieval Georgian Historiography: Early Texts And Eurasian Contexts'', p. 320. Peeters Publishers, {{מסת"ב|90-429-1318-5}}</ref> טומנוף מציין שלשם וחטנג אין מקבילה [[התקופה הקלאסית (יוון ורומא)|קלאסית]] ומסיק שציון העובדה כי הכינוי של המלך - גוֹרגַסַל ניתן לווחטנג בגלל האופן בו חבש וחטנג את הקסדה. - נובע מהיסטוריון הרומי [[פרוקופיוס]] מהמאה ה-6 שזיהה את וחטנג כגורגנס (Γουργένης, אביו או אחיו של פרניוס מאיבריה {{אנ|Peranius the Iberian}}). זיהויו של טומנוף של וחטנג עם גורגניס לא התקבל באופן גורף.{{הערה|Greatrex, Geoffrey (1998), ''Rome and Persia at war, 502–532'', p. 129. Francis Cairns, {{מסת"ב|0-905205-93-6}}}}
+על פי '[[הרשומות הגאורגיות#רשימת החיבורים|תולדות המלך וחטנג גורגסלי]]' (ג'וּאַנְשֶׁר ג'וּאַנְשֶׁרִיאנִיּ {{אנ|Juansher Juansheriani}}), למלך ניתן בלידתו את השם ה[[שפות איראניות|פרסי]] ואראז חוסרוטנג{{הערה|ב[[פרסית]]: ورازخسروتنگ}}, שהפך בגאורגית לוחטנג או וכטנג.<ref name="Thomson2">Thomson, Robert W. (1996), ''Rewriting Caucasian History'', p. 156. [[הוצאת אוניברסיטת אוקספורד|Oxford University Press]], {{מסת"ב|0-19-826373-2}}</ref> ייתכן שהשם אכן נגזר מפרסית ''warx-tang'' ( ''vahrka-tanū'' ) - "גוף זאב", השתקפות אפשרית של פולחן ה[[זאב מצוי|זאבים]] בגאורגיה העתיקה.{{הערה|תַּמָּזּ גַּמְּקֶרלִידְזֶה {{אנ|Tamaz V. Gamkrelidze}}; ויאצ'סלב איבנוב {{אנ|Vyacheslav Ivanov (philologist)}}; ורנר וינטר {{אנ|Werner Winter (linguist)}} (תרגום ע"י: ג'והנה ניקולס {{אנ|Johanna Nichols}}; 1995), '''Indo-European and the Indo-Europeans: a reconstruction and historical analysis of a proto-language and a proto-culture''', עמ. 416. M. de Gruyter, {{מסת"ב|3-11-009646-3}} {{ULI|004009018}} {{ULI|00058134}}}} החל מסוף המאה ה-13, נסיכים ומלכים גאורגים רבים נקראו בשם וחטנג.{{|}} טומנוף מציין שלשם וחטנג אין מקבילה [[התקופה הקלאסית (יוון ורומא)|קלאסית]] ומסיק שציון העובדה כי הכינוי של המלך - גוֹרגַסַל ניתן לווחטנג בגלל האופן בו חבש וחטנג את הקסדה.   מהיסטוריון הרומי [[פרוקופיוס]] מהמאה ה-6 שזיהה את וחטנג כגורגנס (Γουργένης, אביו או אחיו של פרניוס מאיבריה {{אנ|Peranius the Iberian}}). זיהויו של טומנוף של וחטנג עם גורגניס לא התקבל באופן גורף.{{הערה|Greatrex, Geoffrey (1998), ''Rome and Persia at war, 502–532'', p. 129. Francis Cairns, {{מסת"ב|0-905205-93-6}}}}
 == תחילת שלטונו ==

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.