טאהא חוסיין – הבדלי גרסאות

טאהא חוסיין
طه حسين
לידה	14 בנובמבר 1889; מחוז אל-מיניא, מצרים
פטירה	28 באוקטובר 1973 (בגיל 83); קהיר, מצרים
מדינה	האימפריה העות'מאנית, רפובליקת מצרים, הרפובליקה הערבית המאוחדת, ממלכת מצרים, סולטנות מצרים, מצרים
השכלה	הפקולטה לאמנויות של פריז; אוניברסיטת קהיר; אוניברסיטת מונפלייה; אל-אזהר ;
מעסיק	אוניברסיטת קהיר
תפקיד	שר החינוך (12 בינואר 1950–27 בינואר 1952); president of the Academy of the Arabic Language in Cairo (1963–1973) ;
השקפה דתית	אסלאם
בן או בת זוג	Sūzān Ṭāhā Ḥusayn
פרסים והוקרה	הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (1950); פרס האומות המאוחדות בתחום זכויות האדם (1973); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מונפלייה (1946); doctor honoris causa from the University of Lyon (1938); מסדר ההצטיינות האזרחי; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פלרמו; הסרט הגדול של מסדר הארז; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד; מסדר ההצטיינות; Grand Cordon of the Order of the Nile; מסדר הרפובליקה של תוניסיה ;

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־14:14, 21 בנובמבר 2023

ד"ר טָאהַא חוסֵיין (בערבית: طه حسين, תעתיק מדויק: טה חוסיין; 14 בנובמבר 1889 – 28 באוקטובר 1973), אינטלקטואל משפיע, היסטוריון, סופר ומבקר מצרי, אשר על אף עיוורונו, היה מייסד ורקטור של אוניברסיטת אלכסנדריה וכיהן כראש האקדמיה המצרית ללשון ערבית וכשר החינוך של מצרים. מכונה "הדיקן של הספרות הערבית", נחשב כגדול האינטלקטואלים המצרים במאה העשרים, ונמנה עם חלוצי התנועה המודרניסטית במצרים.

ביוגרפיה

חוסיין נולד בכפר אל סעיד במחוז אל-מיניה שבדרום מצרים, והתעוור בגיל 6 כתוצאה ממחלה. הוא היה השביעי מבין שלושה-עשר ילדים וחי במשפחה ממעמד הביניים הנמוך. בתחילה למד בכּוּתַאבּ (ה"חדר" המוסלמי), ובו למד על-פה את הקוראן. בגיל 13 הגיע לקהיר, ללמוד באוניברסיטת אל-אזהר, שם קיבל חינוך דתי. עם זאת סירב להתחנך ברוח המסורת הקוראנית שהייתה מקובלת במצרים.

חוסיין נישא לבחירת לבו סוזאן, אותה הכיר בעת שהותו בצרפת. הכינוי שהעניק לה, "הקול המתוק", ניתן בזכות הקראתה מן הכתב בעת שניסה ללמוד את השפה הצרפתית. סוזאן העמידה לו שני צאצאים והייתה בת לווייתו במשך כל חייו.

ילדיו של חוסיין, אמינה ואחיה מוניס, היו לימים דמויות חשובות במצרים. אמינה, שהלכה לעולמה בגיל 46, הייתה אחת הנשים המצריות הראשונות שהחזיקו בתואר בוגר אוניברסיטה. הם תרגמו לצרפתית את חיבורו "אלאדיב" ("האינטלקטואל"). מפעל זה היה חשוב במיוחד לאביהם, שכן הוא איפשר לחלוק את סיפורו בדבר ההלם התרבותי שחווה כמצרי בשנותיו הראשונות בצרפת.

קריירה אקדמית

כאשר נוסדה אוניברסיטת קהיר החילונית בשנת 1908, חוסיין היה נכון להצטרף לשורותיה, וחרף עיוורונו ונכותו התקבל למוסד. בשנת 1914 היה לבוגר הראשון שקיבל תואר דוקטור.את התזה שלו כתב על המשורר והפילוסוף העיוור אבו אל-עלאא אל-מערי הסקפטי.

חוסיין למד והשיג תואר דוקטור נוסף באוניברסיטת סורבון בשנת 1917. בכך הפך חוסיין למצרי הראשון שקיבל תוארי מוסמך ודוקטור בצרפת. את עבודת הדוקטורט השנייה שלו הקדיש להיסטוריון התוניסאי בן המאה ה-14 אבן חלדון, לו מיוחס התואר "אבי הסוציולוגיה". שנתיים מאוחר יותר, ב-1919, שבו חוסיין ומשפחתו למצרים, שם נתמנה לכהן כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קהיר. בהמשך כיהן כרקטור המייסד של אוניברסיטת אלכסנדריה. בתקופה זו עמד בקשרים עם יהודה לייב מאגנס ואף ביקר באוניברסיטה העברית.

חוסיין חיבר מאמרים וספרים רבים, אולם במערב הוא נתפרסם בעיקר בזכות הביוגרפיה שלו, "הימים" ("אל-איאם"). כלל עבודותיו פורסמו ב-16 כרכים.

פרק חשוב בחייו הוקדש לכתיבת ספרו "על הפואטיקה הטרום-אסלאמית" ("פי אלשער אלגאהלי"), שבו הטיל ספק במקוריותה של השירה הערבית המסורתית, וטען שאפשר שזו זויפה בחלקה הניכר בעת העתיקה על רקע תחרות בין-שבטית. נוסף על כך רמז בעקיפין לכך שאין לקבל את הקוראן כמקור אובייקטיבי להיסטוריה. הספר עורר את זעמם של אנשי דת במצרים ובראשם אנשי האוניברסיטה האסלאמית אל-אזהר וכן מוסלמים נוספים. חוסיין הואשם בכפירה ובהטחת עלבון באסלאם, אולם התובע הכללי במצרים קבע כי דבריו של חוסיין נאמרו במסגרת מחקר אקדמי, ועל כן לא ננקטו נגדו צעדים משפטיים. ספרו אמנם נאסר לפרסום, אולם יצא לאור מאוחר יותר בשינויים קלים תחת הכותר "על הספרות הטרום-אסלאמית".

טאהא חוסיין היה אינטלקטואל ומראשי זרם הרנסאנס המצרי. הוא תמך בלהט באידאולוגיה המתפתחת של הלאומיות המצרית, והאמין שהציוויליזציה המצרית הייתה מנוגדת בתכלית לזו הערבית. על רקע זה טען שהקידמה במצרים תגיע רק כאשר יקבלו המצרים את שורשיהם העתיקים והטרום-אסלאמיים.

בשנת 1950 נתמנה חוסיין לשר החינוך של מצרים, ושם ביקש לממש את אמונתו לפיה "החינוך שקול לאוויר שאנו נושמים ולמים שאנו שותים". הוא הקדיש חלק ניכר מפועלו לקידום החינוך במצרים ולביעור הבערות, בעיקר באזורים הנידחים של המדינה.

חוסיין עורר מחלוקת רבה בתומכו בנאורות כנגד התפיסות המסורתיות השוררות במצרים. במסגרת ניסיונו להגן על עצמו מפני התקפות מתנגדיו, טען חוסיין כי אימץ גישה מחקרית מערבית ברוח הפילוסוף הצרפתי דקארט לניתוח הכתבים הטרום-אסלאמיים, תוך שהוא שם דגש על חיפוש האמת.

כתביו

ניתן לחלק את כתביו של טה חוסיין לשלוש קטגוריות:

מחקרים על אודות התרבות הערבית והמוסלמית
סיפורת שהתמקדה בביקורת חברתית כנגד העוני והבערות
מאמרים פוליטיים

להלן מבחר מכתביו של טה חוסיין:

זכרונותיו של אבו אלעלא - 1915
שירים נבחרים מהדרמה היוונית - 1924
דרמות של הכותבים הצרפתיים הידועים ביותר - 1924
הפילוסופיה של אבן ח'לדון - 1925
חלוצי המחשבות - 1925
דיבורי יום רביעי - 1925
השירה הטרום-אסלאמית - 1926
בקיץ - 1933
הימים - 1933
חאפז ושוכי - 1933
חיי הנביא - 1933
ממרחק - 1935
אדיב - 1935
החיים הספרותיים בחצי האי ערב - 1935
יחד עם אבי אלעלא בכלאו - 1935
שירה ופרוזה - 1936
ארמון החלומות - 1937
יחד עם אלמותנבי - 1937
עתיד התרבות במצרים - 1938
רגעים - 1942
קול פריס - 1943
חלומות שחרזאדה - 1943
עץ האומללות - 1944
גן עדן של קוצים - 1945
פרקים על ספרות וביקורת - 1945
קולו של אבו אלעלא - 1945
עת'מאן - (החלק הראשון של "מלחמת האחים הגדולה") - 1947
מסע האביב - 1948
העינוי של המצפון המודרני - 1949
ההבטחה האלוהית - 1950
גן העדן של החיות - 1950
האהבה האבודה - 1951
משם - 1952
הבדלים - 1952
במרכז - 1952
עלי ובניו (החלק השני של "מלחמת האחים הגדולה") - 1953
אנטגוניזם ורפורמה - 1955
ביקורת ורפורמה - 1956
הספרות בת זמננו - 1958
מראת האסלאם - 1959
הבלי קיץ - 1959
על הדרמה המערבית - 1959
שיחות - 1959
אלשיח'אן (אבו בכּר ועמר בן אלח'טאב) - 1960
מהבלי קיץ לרצינות החורף - 1961
השתקפויות - 1965
מעבר לנהר - 1975
מילים - 1976
מסורת והתחדשות - 1978
הספרים והסופר - 1980
מהחוף האחר - 1990

עם מתרגמי כתביו לעברית נמנים אבא אבן^[1] ועמנואל קופלביץ.

חטיבת הביניים בסח'נין קרויה על שמו.

לקריאה נוספת

"טהא חוסין והתחדשותה של מצרים", בעריכת עמנואל קופלביץ ובתרגומו, ירושלים, מוסד ביאליק, 2001
פואד עג'מי, ארמון החלומות של הערבים: אודיסיאה של דור (תרגמה מאנגלית: עתליה זילבר; תרגמה וערכה קטעי שירה וספרות מערבית: חנה עמית-כוכבי), תל אביב, עם עובד, 2000

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טאהא חוסיין בוויקישיתוף

טהא חוסין והתחדשותה של מצרים, מבחר קטעים מכתביו
דף מידע מפורט באתר שרות הידיעות הממשלתי המצרי (באנגלית)
הגיע הזמן לתרגם את"אַלְאַיַאם" (הימים) של טַאהַא חוסיין, אלמוג בהר, 27.11.2009
טאהא חוסיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
טאהא חסין, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ מר אבא אבן, מפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה - נימוקי השופטים, באתר משרד החינוך

[1] מר אבא אבן, מפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה - נימוקי השופטים, באתר משרד החינוך

[1]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 |תמונה=
 }}
-ד"ר '''טָהַ חוסֵיין''' (ב[[ערבית]]: '''طه حسين'''; [[14 בנובמבר]] [[1889]] – [[28 באוקטובר]] [[1973]]), [[אינטלקטואל]] משפיע, [[היסטוריון]], [[סופר]] ו[[מבקר אמנות|מבקר]] [[מצרים|מצרי]], אשר על אף [[עיוורון|עיוורונו]], היה מייסד ו[[רקטור]] של [[אוניברסיטת אלכסנדריה]] וכיהן כראש האקדמיה המצרית ללשון ערבית וכ[[שר החינוך]] של [[מצרים]]. מכונה "הדיקן של ה[[ספרות]] הערבית", נחשב כגדול ה[[אינטלקטואל]]ים המצרים ב[[המאה העשרים|מאה העשרים]], ונמנה עם חלוצי התנועה ה[[מודרניזם|מודרניסטית]] במצרים.
+ד"ר ''' חוסֵיין''' (ב[[ערבית]]: '''طه حسين'''; [[14 בנובמבר]] [[1889]] – [[28 באוקטובר]] [[1973]]), [[אינטלקטואל]] משפיע, [[היסטוריון]], [[סופר]] ו[[מבקר אמנות|מבקר]] [[מצרים|מצרי]], אשר על אף [[עיוורון|עיוורונו]], היה מייסד ו[[רקטור]] של [[אוניברסיטת אלכסנדריה]] וכיהן כראש האקדמיה המצרית ללשון ערבית וכ[[שר החינוך]] של [[מצרים]]. מכונה "הדיקן של ה[[ספרות]] הערבית", נחשב כגדול ה[[אינטלקטואל]]ים המצרים ב[[המאה העשרים|מאה העשרים]], ונמנה עם חלוצי התנועה ה[[מודרניזם|מודרניסטית]] במצרים.
 ==ביוגרפיה==
@@ שורה 21: / שורה 21: @@
 פרק חשוב בחייו הוקדש לכתיבת ספרו "על הפואטיקה הטרום-אסלאמית" ("פי אלשער אלגאהלי"), שבו הטיל ספק במקוריותה של השירה הערבית המסורתית, וטען שאפשר שזו זויפה בחלקה הניכר בעת העתיקה על רקע תחרות בין-שבטית. נוסף על כך רמז בעקיפין לכך שאין לקבל את [[הקוראן]] כמקור [[אובייקטיביות|אובייקטיבי]] ל[[היסטוריה]]. הספר עורר את זעמם של [[אנשי דת]] במצרים ובראשם אנשי האוניברסיטה האסלאמית [[אל-אזהר]] וכן [[מוסלמים]] נוספים. חוסיין הואשם בכפירה ובהטחת עלבון באסלאם, אולם התובע הכללי במצרים קבע כי דבריו של חוסיין נאמרו במסגרת מחקר אקדמי, ועל כן לא ננקטו נגדו צעדים משפטיים. ספרו אמנם נאסר לפרסום, אולם יצא לאור מאוחר יותר בשינויים קלים תחת הכותר "על הספרות הטרום-אסלאמית".
-טה חוסיין היה אינטלקטואל ומראשי זרם [[הרנסאנס המצרי]]. הוא תמך בלהט באידאולוגיה המתפתחת של ה[[לאומיות]] המצרית, והאמין ש[[הציוויליזציה המצרית]] הייתה מנוגדת בתכלית לזו הערבית. על רקע זה טען שהקידמה במצרים תגיע רק כאשר יקבלו המצרים את שורשיהם העתיקים והטרום-אסלאמיים.
+ חוסיין היה אינטלקטואל ומראשי זרם [[הרנסאנס המצרי]]. הוא תמך בלהט באידאולוגיה המתפתחת של ה[[לאומיות]] המצרית, והאמין ש[[הציוויליזציה המצרית]] הייתה מנוגדת בתכלית לזו הערבית. על רקע זה טען שהקידמה במצרים תגיע רק כאשר יקבלו המצרים את שורשיהם העתיקים והטרום-אסלאמיים.
 בשנת [[1950]] נתמנה חוסיין לשר החינוך של מצרים, ושם ביקש לממש את אמונתו לפיה "החינוך שקול לאוויר שאנו נושמים ולמים שאנו שותים". הוא הקדיש חלק ניכר מפועלו לקידום החינוך במצרים ולביעור ה[[בערות]], בעיקר באזורים הנידחים של המדינה.
@@ שורה 89: / שורה 89: @@
 * מהחוף האחר - 1990
 }}
 עם מתרגמי כתביו לעברית נמנים [[אבא אבן]]{{הערה|[http://www.education.gov.il/pras-israel/pras_15_n.htm מר אבא אבן, מפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה - נימוקי השופטים], באתר [[משרד החינוך]]}} ו[[עמנואל קופלביץ]].
@@ שורה 111: / שורה 110: @@
 {{בקרת זהויות}}
-{{מיון רגיל:חוסיין, טהא}}
+{{מיון רגיל:חוסיין, }}
 [[קטגוריה:סופרים מצרים]]
 [[קטגוריה:סופרים ערבים]]